לפני שתתחיל להזיל ריר על מקלדת המחשב שלך, עלינו להסביר מדוע נסענו למרבלה.
לפני כשבועיים פרסמנו תמונה של ב.מ.וו סדרה 6 קופה (Pack M) באלגרבה בעמוד הפייסבוק שלנו והבאזז סביב התמונה הזו היה עצום. היו אפילו כמה הצעות, כמו למשל לנסוע למרבלה כדי לראות מה זה "מכונות אמיתיות" - כאילו מכונית ספורט בשווי של כ-100,000 אירו לא הייתה מספיק מכונה לידיים שלנו.
אבל למעשה, לא הייתה לנו סיבה להיות צנועים, אז הפסקנו להיות כלבה ופעלנו לפי הנימוקים של כמה מהעוקבים שלנו: הלכנו אחרי עוד כוח, יותר פזרנות וכל מה שהוא שם נרדף ל"כסף לתת. מקל"...
למזלי (או שלא), קיבלתי את המשימה המפרכת לנסוע כ-500 ק"מ לעירייה המפורסמת ביותר במחוז מלאגה. ברור שלא התנהגתי כקבצן ומיהרתי ארזתי את הצרור שלי כדי לצאת לדרך...
לפני שאמשיך, אני חייב להתוודות שזו לא הפעם הראשונה שאני במרבלה. לפני ארבע שנים הייתי שם, באמצע אוגוסט, ושפע מכונות העל היה אולי פי שלושה ממה שראיתי עכשיו. אז אתם כבר יודעים, אם אתם אוהבים לראות צילינדרים גדולים ואם במקרה יש לכם הזדמנות לנסוע למרבלה, אוגוסט הוא ללא ספק התקופה הטובה ביותר בשנה לכך.
לצערי, לא הצלחתי לצלם את כל הבולידים שראיתי – האמת, גם התיאבון שלי לפפראצו לא גדול – והרבה צילומים היו מטושטשים או עם מכוניות מחוץ לעדשה. אבל התמונה הטובה ביותר, ללא ספק, היא זו שתראו למטה:
כפי שאתה יכול לראות, בקושי אבל אתה יכול, זו פרארי 458 איטליה לבנה עם הגג בשחור, ואני לא מבין למה התמונה הזו הייתה במצב הזה, ההסבר האפשרי היחיד שעולה לי הוא: V8 מנוע עם 4,499 נפח לחייב 570 כ"ס + שאגת סופר = מצלמה חנוקה. רק כך אני יכול להסביר את התמונה המטושטשת הזו. ועוד יותר מגוחכת הייתה העובדה שהנהג הצעיר של הפרארי הזה משך את כל הסוסים ב-458 Italia שלו ואפילו לא נתן לי זמן לצלם את החלק האחורי. בהצטיינות…
בינתיים, אני נתקל באחד הדוכנים הטובים ביותר שראיתי בחיי. לא מבחינת גודל אלא מבחינת תוכן. לסטנד כהן וקונילד (כפי שתוכלו לראות בתמונה למטה) היו שני ספורט סופר למכירה שהשאירו אותי עם הלסת נשמטת. האחד היה למבורגיני אוונטדור הנכסף שעלה "רק" 359,000 יורו והשני היה בוגאטי ויירון שכידוע לכם, אינו אלא זול. זה עלה מיליון ו-200 אלף יורו (דבר קטן). היו גם רכבים אחרים "נפוצים" יותר, למבורגיני גאלרדו, שתי פרארי קליפורניה, רולס רויס פאנטום גולד מהדורה, ב.מ.וו Z8 רודסטר ועוד שניים או שלושה שלא הצלחתי לזהות.
כפי שאפשר לנחש, פשוט לא צילמתי את המכוניות בתוך הדוכן כי בכניסה היה כתוב: דוכן פתוח רק ללקוחות או ללקוחות עתידיים. זה היה הקו שהפריד ביני לבין המכונות שכל כך אהבתי לראות מקרוב. אבל זהו, סבלנות...
בהמשך מצאתי את בית המלאכה של "דוכן העל" הזה, והיו עוד מכוניות לראות. רק כדי לתת לכם מושג קטן על היוקרה של המותג הזה, האורות שהאירו את הסדנה הזו היו על מנורות מלאות קריסטלים. זה מגוחך, לא? זה כוחו של הכסף... בדוק כמה מהמכונות שהיו שם:
כן! זה לא נראה ככה, אבל זו סדנה, פשוט לא היה לי אישור לצלם את האזור שבו הכל קורה.
אבל מספיק פרסום לאדונים האלה... בואו נראה עכשיו כמה מהמכונות הטובות ביותר שהיו במרינה של פוארטו באנוס. למי שלא מכיר, מדובר במרינה זהה למרינה בווילמורה, אבל קטנה יותר ולא כל כך יפה. אבל מה שבטוח הוא שהחנויות שנמצאות שם לא מיועדות לארנק של אף אחד והמכונות שמצעידות שם הן לא אותן החנויות שמצועדות בוילמורה. משבר זה משהו שלא קיים במקומות האלה...
היו הרבה יותר פצצות רופפות, אבל כפי שאמרתי בתחילת המאמר הזה, התיאבון שלי לפפראצו רחוק מלהיות הכי טוב... למשל, ראיתי גם פרארי FF, למבורגיני מורצ'ילגו, למבורגיני קונטאש, ניסאן GT -ר ועוד הרבה בנים עוצרי נשימה.
אסיים את המאמר בכמה תמונות נוספות ואדגיש שתיים מהן. הראשון הוא צילום של אודי TT הוורודה (WTF זה?) והשני הוא צילום של מזראטי גרנטורימו, שלא מראה אפילו 1/5 מהיופי של מכונית הסופר-ספורט הזו. והנחירות? גבירתנו! הייתי מאוהב לחלוטין ברכב הזה. אני אפילו לא רוצה לדמיין אם זה היה ה-GranTurismo Sport או ה-MC Stradale. טוב מאוד!
אני מקווה שנהניתם ממאמר "מגה" זה, אתם מוזמנים להגיב ולשתף את המאמר. עקומות נחמדות!
טקסט: טיאגו לואיס