מגיל צעיר מאוד התחלתי לשים לב שרבים מהדגמים הגרמניים, למרות היותם חזקים למדי, הגיעו "רק" למהירות המרבית של 250 קמ"ש, בעוד שדגמים איטלקיים או צפון אמריקאים הצליחו לחרוג מהמגבלה הזו.
זה נכון שבגיל מוקדם זה, המדד היחיד שהשתמשתי בו כדי להעריך (או לפחות לנסות...) את המכוניות השונות שראיתי היה המהירות המרבית. והכלל היה: אלו שהלכו הכי הרבה היו תמיד הכי טובים.
בהתחלה חשבתי שאולי זה קשור למגבלה כלשהי בכבישים הגרמניים, עד שנודע לי מאוחר יותר שבכמה מהאוטובאנים המפורסמים אפילו לא היו הגבלות מהירות. רק כשהגעתי לבגרות מצאתי סוף סוף הסבר לסיבה מאחורי מגבלת 250 קמ"ש זו.
הכל התחיל בשנות ה-70 של המאה הקודמת, כאשר החלה בגרמניה תנועה פוליטית חזקה לטובת אקולוגיה ואיכות הסביבה.
מפלגת הירוקים הגרמנית טענה אז שאחת הדרכים למנוע זיהום נוסף תהיה הנהגת הגבלת מהירות באוטובאן, צעד שעדיין לא קיבל את "האור הירוק" - נושא עדכני אז כמו היום, למרות היום, כמעט כל האוטובאנים מוגבלים ל-130 קמ"ש.
אולם, והבינו את החשיבות הפוליטית שהנושא החל לקבל אז, גם יצרניות הרכב הגרמניות העיקריות החלו להרהר בנושא.
הסכם ג'נטלמנים
עם זאת, המצב רק הלך והחמיר, כאשר מהירויות המכוניות המשיכו לעלות בשנים הבאות: בשנות ה-80 כבר היו מכוניות רבות שיכולות להגיע בקלות ל-150 קמ"ש ודגמים כמו ב.מ.וו המנהלים/משפחתית M5 E28 שהגיעה ל-245 קמ"ש, ערך השווה למכוניות ספורט אמיתיות.
כמו כן, מספר המכוניות על הכביש גדל, המהירות המרבית של הדגמים המשיכה לעלות וגם היצרנים והממשלה חששו, יותר מהעלייה בזיהום, מעלייה משמעותית בתאונות הדרכים.
ובעקבות כך חתמו ב-1987 מרצדס בנץ, ב.מ.וו וקבוצת פולקסווגן על מעין הסכם ג'נטלמן שבו התחייבו להגביל את המהירות המרבית של מכוניותיהם ל-250 קמ"ש. כצפוי, הסכם זה התקבל מאוד על ידי ממשלת גרמניה, שאישרה אותו מייד.
הרכב הראשון שמהירותו הוגבלה ל-250 קמ"ש היה ה-BMW 750iL (בתמונה למעלה), שהושק ב-1988 ומצויד במנוע V12 מרשים בהספק של 5.4 ליטר והספק של 326 כ"ס. כפי שקורה עדיין עם כל כך הרבה מכוניות ב.מ.וו היום, המהירות המרבית הייתה מוגבלת אלקטרונית.
אבל יש יוצאים מן הכלל…
פורשה מעולם לא נכנסה להסכם הג'נטלמן הזה (היא לא יכלה להישאר מאחורי יריבים איטלקים או בריטיים), אבל ככל שחלף הזמן ועם ביצועי המכוניות שגדלו ללא הרף, כמה דגמים של אאודי, מרצדס בנץ וב.מ.וו גם "שכחו- אם' המגבלה של 250 קמ"ש או שמצאו דרכים לעקוף אותה.
דגמים כמו אאודי R8, למשל, מעולם לא הוגבלו ל-250 קמ"ש - המהירות המרבית שלהם, מאז הדור הראשון, מעולם לא הייתה פחות מ-300 קמ"ש. כך קורה גם עם מרצדס-AMG GT, או אפילו עם ב.מ.וו M5 CS, ה-M5 האולטימטיבית, עם 625 כ"ס, שמגיעה ל-305 קמ"ש כסטנדרט.
וכאן, ההסבר פשוט מאוד וקשור לתדמית המותג וליריבות של חלק מהדגמים הללו, שכן מבחינה מסחרית לא יהיה מעניין לקבל דגם עם מהירות מרבית של 70 קמ"ש או 80 קמ"ש נמוך יותר ממתחרה איטלקי או בריטי ישיר.
עניין של כסף
כבר כמה שנים, גם אודי, מרצדס בנץ וגם ב.מ.וו, למרות שהמשיכו להגביל את המהירות המרבית ל-250 קמ"ש בכמה מהדגמים שלהן, מציעות חבילה אופציונלית המאפשרת "להעלות" את המגבלה האלקטרונית ולעלות על 250 קמ"ש.
דרך לעקוף את הסכם הג'נטלמנים ואף להרוויח ממנו.