Goodwood Revival מרכזת רבות מהסיבות שגורמות לנו לאהוב מכוניות. ריח הבנזין, העיצוב, המהירות, ההנדסה... ל-Goodwood Revival יש הכל במינונים תעשייתיים.
אז, במבט ראשון, ההתרסקות של פרארי 250 GT0/64 (בסרטון המוצג) בוודאי הייתה רגע עצוב. והוא. אבל זה גם רגע שצריך לחגוג.
למה?
כידוע, ערכה של פרארי 250 GTO/64 עולה על כמה מיליוני יורו, ותיקונה לעולם לא יפחת מעשרות אלפי יורו. והאם אנחנו הולכים לחגוג טרגדיה חומרית בסדר גודל כזה?
אנחנו לא חוגגים את התאונה עצמה, וזה בהחלט לא חיובי. אנחנו, אלא, חוגגים את האומץ של נהגים כמו אנדי ניואל, שאפילו נהג באחת הפראריות היקרות בהיסטוריה לא נרתע מלנסוע מהר. מהר מאוד. מהיר מידי...
אנחנו חייבים לחגוג את הרגע הזה כי זה נדיר יותר ויותר לראות מכוניות מסוג זה ממלאות את סיבתן: ריצה. רוץ כמה שיותר מהר. להביס את הטיימר. לעקוף את היריב. לנצח.
רוב המכוניות הללו נגנבות מבית הגידול הטבעי שלהן: המעגלים. מחליף זפת בר בשבי של מוסך, מחכה בסבלנות שהשוק יעריך את הקלאסיקה היוקרתית. זה עצב. המכוניות האלה שייכות למסלולים.
האם יש דבר יפה יותר ממכונית מירוץ שממלאת את ייעודה? ברור שלא. לחיים!
ובעוד אנחנו מדברים על יופי, בדוק את מופע הנהיגה הזה שנתן פטריק בלייני-אדוארס מאחורי ההגה של ינשוף משנת 1928.
בסוף השבוע פרסמנו מאמר עם התמונות הטובות ביותר שצולמו על ידינו ב-Goodwood Revival, דרך העדשה של ז'ואאו פאוסטינו.