יש מותגים שקשה לשכוח, וסאאב הוא אחד מהם.
ידוע ומוכר בצורת ההסתכלות השונה שלה על מכוניות, סאאב אספה לגיון נאמן של מעריצים במשך כמה עשורים. למרות שמעולם לא הייתה חברת בנייה גדולה בסדר גודל של פולקסווגן, טויוטה או GM - הקבוצה שהכתיבה והובילה לסוף העצוב הזה... - סאאב תמיד הצליחה לחדש והותירה חותם בל יימחה על תעשיית הרכב. במיוחד מבחינת פתרונות בטיחות, כמו משענות ראש אקטיביות, או מבחינת ביצועים, עם דמוקרטיזציה של מנועי הטורבו בהיצע שלה, תוצאה של ניסיון רב בתחום התעופה בו יישום הטורבו החל עוד במלחמת העולם השנייה.
סיבות שהספיקו כב.מ.וו כביכול להתעניין ברכישת המותג השוודי. בנוסף לחיבה שיש לצרכנים למותג, לדעתנו, ישנן סיבות נוספות שאולי הובילו את ב.מ.וו לשקול רכישת סאאב. אחת מהן היא העובדה שלשני המותגים יש היסטוריה משותפת: שניהם התחילו בתור, בראשיתם, בוני מטוסים. עד כדי כך שסמל BMW הוא התייחסות ברורה לתעופה: מדחף. מצד שני, מדובר בשני מותגי פרימיום, המכילים ערכים שונים מבלי להיות שונים. במילים אחרות, יוקרה, איכות וביצועים הם מכנה משותף בשני המותגים, הדרך שבה הם מגיעים אליהם שונה.
במובן זה, סאאב יכולה להפוך, בעתיד, לנקודת ההשקה של דגמי "תוצרת BMW", אך עם התמקדות מיוחדת בלקוחות שמרניים יותר ולא כל כך מתעניינים בביצועים אלא בנוחות. אבל לא רק! לסאאב יש רכוש תעשייתי עצום, פטנטים וידע שאי אפשר לשכוח. בישיבה אחת, ב.מ.וו כיוונה לפלח שוק חדש (כפי שהיא עושה עם המיני), לדלל את עלויות הייצור, ואף להגדיל את ה"ידע" התעשייתי שלה.
ולמה הם גילו עניין רק עכשיו? משתי סיבות. מכיוון שצריך להציע ערך קנייה, הערך כעת בהחלט יהיה נמוך יותר מאשר בזמנים אחרים. מנגד, העלויות עם פיטורים וסיום חוזים כבר בוצעו, כך שלמותג אין יותר התחייבויות עתידיות לשעבד אותו. במילים אחרות... BMW תקנה רק את מה שבאמת אכפת לה: השם וה"ידע". למה השאר, השאר לב.מ.וו צריכה לתת ולמכור...
טקסט: Guilherme Ferreira da Costa
מקור: Saabunited