מעת לעת, לאנושות יש את הפריבילגיה לחזות בביצועים של ספורטאים גדולים יותר מהספורט עצמו. ספורטאים שגוררים גדודי אוהדים, שגורמים לאוהדים לעמוד על קצה הספה ולכסוס ציפורניים, שכן הרמזורים כבים עד הדגל המשובץ.
ל-MotoGP World יש ספורטאי כזה: ולנטינו רוסי . הקריירה של הטייס האיטלקי בן ה-36 עולה אפילו על דמיונו של התסריטאי הטוב ביותר בהוליווד. כפי שאמר מישהו "המציאות תמיד עולה על הדמיון, כי בעוד שהדמיון מוגבל על ידי היכולת האנושית, המציאות אינה יודעת גבולות". ולנטינו רוסי גם לא יודע גבולות...
עם כמעט 20 שנות קריירה עולמית, רוסי מתקדם לזכייה בתואר העשירי שלו, גורר איתו מיליוני מעריצים ומביס כמה מהרוכבים הטובים בהיסטוריה: מקס ביאג'י, סט ג'יברנאו, קייסי סטונר, חורחה לורנצו והשנה, ללא ספק, תופעה העונה לשם מארק מרקז.
אני עוקב אחרי אליפות העולם של MotoGP מאז 1999 ואחרי כל השנים האלה אני עדיין מתרשם מהסיקור התקשורתי של 'il dottore'. הדוגמה האחרונה התרחשה בגודווד (בתמונות), שם נוכחותו של הנהג האיטלקי האפילה על כל השאר, כולל זו של נהגי פורמולה 1.
משהו אפילו יותר מרשים כי אנחנו מדברים על אירוע שקשור לרכב. היו דגלים עם המספר 46 בכל מקום, גופיות צהובות, כובעים וכל המרצ'נדייז שאתה יכול לדמיין.
בפורמולה 1 אין לנו מישהו כזה. יש לנו נהגים עם כישרון בלתי מעורער ורקורד מעורר קנאה, כמו סבסטיאן ווטל או פרננדו אלונסו. עם זאת, הנושא המרכזי אינו הכישרון או מספר התארים העולמיים. קחו את הדוגמה של קולין מקריי, שלא היה הנהג הכי מוכשר באליפות העולם בראלי ובכל זאת זכה לגדוד מעריצים ברחבי העולם.
זה על כריזמה. קולין מקריי, כמו ולנטינו רוסי, איירטון סנה או ג'יימס האנט, הם (או היו...) נהגים כריזמטיים על המסלול ומחוצה לו. לא משנה בכמה תארים סבסטיאן וטל זכה, נראה שאף אחד לא באמת מעריך אותו. חסר לו משהו... אף אחד לא מסתכל עליו בכבוד שבו מסתכלים על מיכאל שומאכר, למשל.
פורמולה 1 זקוקה למישהו כדי להרתיח את הדם שלנו שוב - זה לא מקרי שבשנת 2006 ניסתה סקודריה פרארי להכניס את ולנטינו רוסי לפורמולה 1. מישהו שיוריד אותנו מהספה. לדור של ההורים שלי היה איירטון סנה, שלי וגם הבאים צריכים מישהו. אבל מי? כוכבים כאלה לא נולדים כל יום - יש אומרים שהם נולדים רק פעם אחת. לכן אנחנו צריכים ליהנות ממנו כל עוד הברק שלו נמשך.
חוסר המרהיבות של חד-מושבים נפתר על ידי שינוי התקנון. למרבה הצער, שמות גדולים אינם נוצרים בצו. וכמה טוב זה בטח היה לדחוף את לאודה או איירטון סנה...
