בשנות ה-90 הגיעה מכונית ספורט מיפן כדי להשתוות לטוב ביותר שנעשה באירופה – הייתי אומר אפילו יותר טוב! אפילו עם פחות כוח, ה-NSX הביך דגמים רבים עם סוסים קטנים על הסמל...
יש ימים ששווה את המאמץ המנטלי להיזכר בשנות ה-90 הרחוקות ממילא, כשהונדה החליטה לתת ליצרניות מערביות מכות מונומנטליות. חיינו בתקופה שבה נושאים כמו חוקים נגד זיהום, דאגות לגבי צריכה, או משבר החוב הריבוני היו דברים שעבורם אנשים שאין להם מה לחשוב עליהם. בעיקר ביפן, מובילת הצמיחה הכלכלית, הייתה קדחת "מכוניות ספורט" אותנטיות.
"מכונית שאומרים שיש לה שלדה כמעט טלפתית. רק לחשוב לאן רצינו להגיע והמסלול קרה כמעט בקסם"
באותה תקופה, השקת דגמי ספורט ביפן הייתה ניתנת להשוואה רק לקצב ההתרבות של החולדות. זה היה בערך בזמן הזה שדגמים כמו מאזדה RX-7, מיסטובישי 3000GT, ניסאן 300ZX, Skyline GT-R - בלי לשכוח את טויוטה סופרה, בין רבים אחרים, ראו אור. והרשימה יכולה להימשך...
אבל בעיצומו של הים הזה של כוח וביצועים מדהימים, היה אחד שבלט ביעילות, דיוק וחדות שלו: הונדה NSX. אחד מאנשי הספורט היפנים הנולדים והנחשבים ביותר של שנות ה-90.
בהשוואה ליריביו היפניים והאירופיים באותה תקופה, ייתכן שה-NSX אפילו לא היה החזק ביותר - לא מעט בגלל שלמעשה הוא לא היה. אבל האמת היא שהגורם הזה לא הפריע לו לתת "מכה בסגנון הפורטוגלי הישן" לכל יריביו.
הונדה ריכזה את כל הידע שלה על הנדסה (וטוב טעם...) בדגם שאחרי איסוף הצלחות רבות יזכה לכינוי "פרארי יפנית". עם ההבדל הגדול שבניגוד לפרארי של אז, בעלי הונדה לא היו צריכים להסתובב עם מכונאי בתא המטען ומספר השירות בארנק – שמא השטן ישזור אותם... כאילו זה לא מספיק, ה-NSX האמינה עלתה חלק ממחירה של פרארי המפוארת.
לכן ה-NSX היה תמהיל קשה להשוות. היא שמרה על האמינות של כל הונדה נפוצה אבל התנהגה, בין אם על הכביש או במעגל, כמו מעטים אחרים. ודווקא בתחום הזה עשתה מכונית הסופר-ספורט היפנית את כל ההבדל לתחרות.
הודות למיקום המרכזי של המנוע שלו - יחידת V6 שנבנתה בעבודת יד! - ומבנה האלומיניום ה"מונוקוקי" שלו (חידוש מוחלט במכוניות ייצור), ה-NSX מתעקל ו"נעליים" עשויות על כבישים הרריים. הוא השלים עם שלדה על מה שחסר לו במנוע. לא שהוא אמורפי, אבל בהתחשב במספרי ההספק של מתחריו הוא היה בעמדת נחיתות.
מכונית שאומרים שיש לה שלדה כמעט טלפתית. רק לחשוב לאן רצינו להגיע והמסלול קרה כמעט בקסם. עובדה זו אינה בלתי קשורה לעזרתו של איירטון סנה אחד, שבאמצעות אינספור הקפות שערך במעגל סוזוקה, העניק עזרה שלא תסולא בפז למהנדסים היפנים בהגדרה הסופית של המכונית.
ראה גם: ההיסטוריה של תרבות ה-JDM והפולחן של הונדה סיוויק
התוצאה? רוב מכוניות הספורט של אותה תקופה בהשוואה ישירה ל-NSX, דמו לכיפוף של עגלות חמורים. מכוניות אירופאיות כלולות...! עד לנקודה שבה העליונות הטכנית של הונדה בעיצוב ה-NSX הביכה מהנדסים רבים שם בארץ בשם Maranello, איטליה. שמעת על זה פעם?כל האישורים הללו (עלות נמוכה, אמינות וביצועים) הם שהחזיקו את הדגם בפעולה מ-1991 עד 2005, כמעט ללא כל שינויים. כנראה שהונדה מתפתה לחזור על ההישג...