לפני שבועות לא רבים הודיעה צרפת על כוונותיה לאסור מכירת מכוניות חדשות עם מנועי בנזין ודיזל החל משנת 2040. היום מעלה בריטניה הצעה דומה, שמטרתה לאותה שנה. גרמניה, שוק הרכב הגדול באירופה, והבית של היצרן הגדול בעולם, לא רוצה לחכות כל כך הרבה זמן, כשהיא מצביעה על שנת 2030. והולנד הרחיקה לכת עוד יותר, ושמה את 2025 כנקודת המעבר הפתאומית, כך שרק מכוניות "אפס פליטות" נמכרות.
בכל מקרה, מדובר באמצעים הכלולים בתוכנית כללית יותר להפחתת פליטת CO2 במדינות הנ"ל, כמו גם מאבק בזיהום הגובר של המרכזים העירוניים העיקריים, שבהם חלה הידרדרות הדרגתית באיכות האוויר.
עם זאת, תוכניות אלה משאירות יותר שאלות מאשר תשובות. האם מותר למכור רק 100% רכבים חשמליים, או רכבים המאפשרים נסיעה חשמלית, כמו פלאג-אין היברידיים? ואיך מתמודדים עם כלי רכב כבדים? האם מעבר כה פתאומי לתעשייה כדאי מבחינה כלכלית? והאם השוק יהיה מוכן לשינוי הזה?
גם אם יש להתייחס רק לשנת 2040, כלומר קצת יותר מ-20 שנה בעתיד - המקבילה לשלושה דורות של מכוניות -, צפוי שהטכנולוגיה של כלי רכב חשמליים התפתחה באופן משמעותי, במיוחד בכל הקשור לאחסון והעמסה. . אבל האם זה יספיק כדי להפוך לאמצעי ההנעה היחיד של המכונית?
תחזיות התעשיינים חושפות מספרים הרבה יותר צנועים
לאיחוד האירופי כבר יש תוכניות לתקוף פליטות - השלב הבא הוא כבר בשנת 2021, כאשר הפליטה הממוצעת של היצרנים תצטרך להיות רק 95 גרם/ק"מ של CO2 - מה שככל הנראה מחייב חשמול הולך וגדל של מערכת ההנעה של הרכב. אבל למרות הלחץ שהיא מפעילה על יצרניות הרכב, שמאלץ אותן להשקיע במקביל בשני סוגים שונים של מנועים - בעירה פנימית וחשמלית - עדיין יש דרך מעבר. זה מאפשר התאמה מתקדמת, הן על ידי היצרנים והן על ידי השוק, למציאות החדשה הזו.
אפילו התוכניות הנועזות ביותר של היצרנים חושפות כיצד הדרך לניידות חשמלית בלבד תיקח את זמנה. קבוצת פולקסווגן הודיעה כי בכוונתה להשיק 30 כלי רכב חשמליים עד שנת 2025, מה שיביא למכירה של מיליון רכבים מסוג "אפס פליטות" בשנה. זה אולי נשמע כמו הרבה, אבל זה מסתכם רק ב-10% מסך ההפקה של הקבוצה. והמספרים שהציגו יצרנים אחרים חושפים ערכים שנעים בין 10 ל-25% מסך הייצור שלו שיוקדש ל-100% כלי רכב חשמליים במהלך העשור הבא.
ערעור על הארנק, לא על המצפון הסביבתי
גם השוק לא ערוך למעבר בסדר גודל כזה. למרות המכירות הגדלות של כלי רכב אפס פליטות, ואפילו הוספת היברידיות פלאג-אין לתמהיל, הדגמים הללו היוו רק 1.5% מכלל המכוניות החדשות שנמכרו באירופה בשנה שעברה. נכון שהמספר נוטה לגדול, ולו רק בגלל מבול ההצעות שעתיד להגיע בשנים הקרובות, אבל האם ניתן יהיה להגיע ל-100% בעוד שני עשורים?
מצד שני, יש לנו מדינות כמו שבדיה ודנמרק שבהן אחוז ניכר ממכירות הרכב שלהן הן כבר רכבים חשמליים. אבל זה רק בגלל שרכבים חשמליים מסובסדים בנדיבות. במילים אחרות, הצלחתם של כלי רכב אפס פליטות היא יותר עניין של נוחות מאשר דאגה סביבתית אמיתית.
קחו את המקרה של דנמרק, שמציגה את עצמה כאחת ממדינות אירופה עם המכוניות היקרות ביותר, בשל המיסוי המוחל על המכונית – 180% מס יבוא. דרג שכלי רכב חשמליים היו פטורים, מה שאפשר מחירי קנייה הרבה יותר משתלמים. המדינה כבר הודיעה שההטבות הללו יבוטלו בהדרגה והתוצאות כבר נראות לעין: ברבעון הראשון של 2017 ירדו המכירות של מכוניות חשמליות והיברידיות פלאג-אין ב-61%, למרות שהשוק הדני גדל.
שוויון עלויות בין מכונית חשמלית למכונית עם מנוע בעירה פנימית שווה ערך יקרה, אבל זה ייקח שנים רבות. עד אז, ממשלות יצטרכו להקריב הכנסות ממסים כדי להגדיל את המכירות של כלי רכב חשמליים. האם הם יהיו מוכנים לעשות זאת?