אולי אני כבר חוזר על עצמו יותר מדי, אבל הכחול הלוהט של הוולוו S60 Polestar הזה לא עוזב לי את הראש בכלל...
לפני שמונה ימים כתבתי מאמר המאשר את נוכחותה של המהדורה המיוחדת הזו באולם לוס אנג'לס, והיום, למאות אנשים ברי מזל הייתה הזדמנות לראות את העותק הייחודי הזה מקרוב. כן, אני מודה בזה! אני מרגיש קצת קנאה באנשים האלה... אבל אני אפילו יותר מקנא בג'נטלמן (או הגברת) ששילם $300,000 עבור מחלקת הביצועים הגבוהים של וולוו, בשיתוף עם Polestar, כדי ליצור את ה-S60 ה"טיפשית" הזו.
כפי שאמרתי במאמרים קודמים, אני לא מאמין שוולוו מגדירה את עצמה כ"חשובה" ונותנת כל כך הרבה בלעדיות ללקוח הזה. זה לא הוגן לאסור ייצור של אחת מהמכוניות הטובות ביותר של המותג אי פעם, אם לא הטובה ביותר, פשוט להשאיר לקוח (לא משנה כמה מיוחד) שמח ומרוצה לקבל את ה-S60 היחידה שכולנו חולמים עליה יום אחד...
אבל כשחושבים על זה, עם המשפט שכתבתי זה עתה אני חושב שכבר הבנתי את אסטרטגיית המשחק שהענקית השוודית משתמשת בה. בשלושת המאמרים שכתבתי על וולוו S60 Polestar זה, תמיד הדגשתי את מורת רוחי מהאפשרות שהוריקן הנורדי הזה לא יגיע לייצור. במילים אחרות, אני מייחס חשיבות רבה מדי לעובדה ה"פשוטה" הזו ובכך אני מעורר עוד יותר עניין בתכונותיו של ה"פרי האסור" הזה. המסקנה, שהיא טובה, משתפרת עוד יותר מכך שאינה בהישג יד של אף אחד.
אחרי שאמרתי את זה, אני אפסיק להאכיל את אופרת הסבון הזו ואגיד, ללא ספק, ש"וולבו תייצר לפחות עוד כמה עותקים של ה-S60 Polestar הזה". אם זה לא יקרה... ובכן, אם זה לא יקרה, יש לשבח את הכבוד והחיבה שיש לוולוו ללקוחותיה. עם זאת, זו עדיין אפשרות גרועה.
טקסט: טיאגו לואיס
תמונות: Autoblog